בדו מינור לפסנתר, 1 ' קונצ'רטו מס 35 ' לחצוצרה ולכלי קשת, אופ )1975-1906( ' דמיטרי שוסטקוביץ דקות 21 ־ כ נפטר אביו של דמיטרי שוסטקוביץ' 1922־ ב בלבד, נאלץ לעזור בפרנסת 16 והנער הצעיר, בן המשפחה. בחוסר רצון הוא ניגן בתיאטרון והלחין מוזיקה לסרטים אילמים, עבודות שהצליח בהן הודות לכושר האילתור שלו ויכולת הקריאה שלו מהדף. הדים לשְנות הקריירה הקצרות לפסנתר של 1 ' האלה ניתן לשמוע בקונצ'רטו מס המלחין. לעתים קל להתבלבל ולחשוב שלפנינו מוזיקה מסרט של צ'רלי צ'פלין, באסטר קיטון, או, להבדיל, סרגיי אייזנשטיין. החלום של שוסטקוביץ' היה להיות כמו רחמנינוב. נבהיר: הוא לא רצה לכתוב מוזיקה שדומה למוזיקה של רחמנינוב - את הסגנון האולטרה־רומנטי מעולם לא אהב - אלא שאף לקריירה כפולה כפסנתרן וכמלחין. הוא זכה להכרה רחבה כמלחין עם ביצוע הסימפוניה , וכאשר שנה לאחר 1926־ הראשונה שלו ב מכן הוא נבחר לייצג את ברית המועצות בתחרות שופן לפסנתרנים, נדמה היה שהוא עומד להצליח גם כפסנתרן. אולם, נגינתו המודרניסטית, האנטי־סנטימנטלית, לא מצאה חן בעיני השופטים, ובסופו של דבר הוא לא זכה באף פרס חוץ מתעודת השתתפות של כבוד. ההפסד הוציא לשוסטקוביץ' את הרוח מהמפרשים, ובשנים הבאות הוא מיעט להופיע, אם בכלל. ,)1935( לפסנתר ולתזמורת 1 ' הקונצ'רטו מס , היה יצירת 34 ' יחד עם הפרלודים לפסנתר אופ החזרה לבמה של שוסטקוביץ'. במקור הוא רצה לכתוב קונצ'רטו לחצוצרה עבור חברו, חצוצרן תזמורת לנינגרד, אלכסנדר שמידט. בהדרגה הפכה היצירה מקונצ'רטו לחצוצרה לקונצ'רטו כפול - לפסנתר ולחצוצרה - ולבסוף לקונצ'רטו לפסנתר עם תפקיד חצוצרה בולט. זו אינה יצירה במסורת הקונצ'רטי הרומנטיים הגדולים של צ'ייקובסקי או רחמנינוב. היא צנועה במימדיה - הן מבחינת ההרכב והן מבחינת המשך - ובמקום הסנטימנטליות הרומנטית המאוחרת היא ממשיכה את הניאו קלאסיקה של סטרווינסקי, פרוקופייב, פולנק, ראוול והינדמית. ארבעת פרקיה מנוגנים ברצף, ללא הפסקה, וכך מתקבל רצף אחד המורכב מארבעה חלקים שונים. , כתוב בצורת אלגרו מודרטוהפרק הראשון, סונטה עם מעט סטיות מהצורה הקלאסית, (סיומת) קודה .20־ כראוי למלחין בן המאה ה . זהו לנטומופנמת מובילה אל הפרק השני, ולס איטי מאוד, נוגה ולירי, עם חטיבה אמצעית קצרה וסוערת. שוסטקוביץ' שומר את החצוצרה לשליש האחרון בפרק, אז היא מנגנת סולו נוגע ללב (אולי הדהוד לסולו הקרן האנגלית בקונצ'רטו לפסנתר של ראוול, שהולחן רק שנה קודם לכן). הפרק השלישי הוא פרלוד קצרצר, ללא חצוצרה, לפרק המסיים. בהמשך למסורת של מהלר, אלגרו קון מלחין אהוב ביותר על שוסטקוביץ', ה הוא חגיגה צוהלת המשלבת חומר מוזיקלי בריו מקורי, יחד עם ציטוטים ועיוותים מוזיקליים הן של מוזיקה עממית ופופולרית והן של מוזיקה קונצרטית מאת היידן ובטהובן. "אני רוצה להגן על הזכות לצחוק במה שמכונה 'מוזיקה רצינית'", אמר פעם שוסטקוביץ'. "כשמאזינים צוחקים בביצוע של המוזיקה הסימפונית שלי, אני לא מזועזע - אני שמח". עודד שני־דור אלגרו מודרטו לנטו מודרטו אלגרו קון בריו
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==