45 ' קפריצ'ו איטלקי, אופ )1893-1840( פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי התרועה בפתח "קפריצ'ו איטלקי" עשויה להטעות. כך גם הנושא המוזיקלי האיטי המזכיר מארש אבל, אשר נכנס בעקבותיה. פתיחה איטית שכזו, על אף היותה מקובלת ביצירותיו של צ'ייקובסקי, אינה מעידה על תוכנה של היצירה שלפנינו. לא מדובר באחת היצירות ההיסטוריות־פטריוטיות של המלחין, כמו ", הכוללות 1812" "מארש סלבי" או הפתיחה אלמנטים מוזיקליים צבאיים וטרגיים להדגשת תוכנן, אלא ביצירה ברוח הרבה יותר קלילה ויומיומית. הנושאים המוזיקליים הצבעוניים ברוח המוזיקה האיטלקית העממית, המתגלים בהמשך היצירה, הם שמספרים את הסיפור האמיתי שלה, כמעין יומן מסע מוזיקלי, המתאר את שחווה צ'ייקובסקי בעת שהותו ברומא .1880 בינואר בעודו ממתין בציפיה דרוכה לידיעה כלשהי מפריז, שם היו אמורים לבצע לראשונה את הסימפוניה הרביעית שלו, העביר צ'ייקובסקי את זמנו בקרנבל שהתקיים באותה עת ברומא. הוא שוטט ברחובות החגיגיים, מוקסם מהאווירה המיוחדת והססגונית. הוא התרשם במיוחד מפרצי השמחה הספונטניים של האיטלקים והדגיש במכתב לנדז'דה פון מק כי "לא משנה איזו צורה לבשה שמחת הקהל, היא תמיד הייתה טבעית וספונטנית". ואולם, ממכתב מאוחר יותר לפון מק עולה כי חווייתו של המלחין לא הסתכמה במראה עיניים בלבד; אוזניו היו כרויות לקלוט את המנגינות האיטלקיות העממיות שנשמעו סביב בכל מקום ברחובות רומא. הוא רשם את אשר זכר, עיין בארכיון בקבצים של שירים וריקודים איטלקיים עממיים ובתוך שבוע בלבד השלים טיוטה ראשונית של יצירה זו. "כבר השלמתי את הטיוטות לפנטזיה האיטלקית על פי מנגינות עממיות…" כתב באותו מכתב, "...וכפי שנראה לי, ניתן לנבא לה עתיד טוב. היא תצליח הודות למנגינות הערבות שהצלחתי ללקט הן מקבצים והן במו אוזני מהרחובות…". משורות אלה עולה פרט מעניין נוסף: צ'ייקובסקי ראה ביצירה זו פנטזיה, כאשר כדגם משמשות לו הפנטזיות הספרדיות מאת גלינקה, שהיה נערץ עליו. מעבר לכך, מרמז פרט זה על השתחררותו של המלחין מהמחוייבות לצורה מוגדרת וקפדנית. על אף שכתב מספר לא מבוטל של סימפוניות, האשים צ'ייקובסקי את עצמו בחולשה בכל הקשור לצורה. לאורך כל דרכו היה מאוכזב מעצמו וניסה להשתפר, והרגיש במיטבו כשחיבר מוזיקה שבה לא היה מחויב לצורה מוגדרת. לאחר הכתיבה המאומצת של הסימפוניה הרביעית, חש עצמו ביצירה זו משוחרר מן העול הצורני. אכן, מבחינה זו היצירה היא ניגוד מוחלט לסימפוניה: היא בנויה כרצף חופשי של נושאים מוזיקליים שונים, שרק חלקם חוזרים ומופיעים במהלך היצירה באופן לא מחייב. גם התזמור, שאותו השלים צ'ייקובסקי חודשים אחדים מאוחר יותר עם שובו לרוסיה, חופשי ובמידה מסויימת נועז, לעתים אף עם נטייה לחקות את הצליל המקורי של המוזיקה האיטלקית העממית. מתוך כל רצף הנושאים האיטלקיים של היצירה, רק הטרנטלה, החוליה האחרונה ברצף זה, זוהתה בוודאות כמחול איטלקי מוּכּר. שאר הנושאים עברו, איפוא, שינוי כלשהו בדרכם אל הכתב. מסתבר שדווקא התרועה שפתחה את היצירה, ואשר נראתה תחילה זרה לרוחה, קשורה אף היא בחוויית רומא. לדברי מודסק צ'ייקובסקי, אחיו של המלחין, מדובר בתרועת חצוצרה אשר בקעה מדי יום ביומו מקסרקטין שהיה ממוקם בקרבת המלון שבו שהה צ'ייקובסקי במהלך אותו ביקור. היצירה זכתה להצלחה כבירה ברוסיה. למעט ביקורתו של המלחין הרוסי צזאר קוּאי, שטען כי "היצירה מבריקה על פניה, אך היא ענייה משהו בעומק פנימי", זכתה היצירה בעיקר לביקורות מהללות והקהל הביע דרישה מיידית לביצועים חוזרים. "קפריצ'ו איטלקי" הפך כה מזוהה עם צ'ייקובסקי, שאף נבחר להיות מבוצע לזכרו ביום הלווייתו. פלינה קדם דקות 16 כ־
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==