במסגרת זמן מוגדרת ולרוב קצרה, ובמקום מסוים שרלוונטי להתרחשות. הזרם החדש שילב מצלולים מקומיים מהעולם הבדיוני של הסיפור. במקרה שלנו – הכפר הסיציליאני המסורתי. אז למה קוולריה רוסטיקנה נחשבת לאבן דרך שכזו? מה היה החידוש הגדול של מסקני שהשפיע על כל כך הרבה אופרות שנכתבו אחריה? ב"קוולריה רוסטיקנה" עושה מסקני צעד משמעותי ביותר אל עבר הווריזמו הן מבחינת העלילה והן מבחינה מוזיקלית. העלילה מתרחשת במקום ספציפי עם מוסכמות חברתיות ברורות ונוקשות. הסביבה החברתית של הדמויות הראשיות משפיעה עליהן ומביאה אותן לפעול כפי שהן פועלות: סנטוצה הכלואה בקשר שלא מיטיב עמה, טורידו שרוצה לחזור לחייו הקודמים ולאהובתו, ואלפיו הגאוותן שלא יכול לשאת את בגידתה של אשתו. גם קהילת הכפר נמצאת על הבמה. אנשי הכפר מגיעים אל הכיכר המרכזית, משתתפים בתפילת חג הפסחא ובחגיגות בכיכר ולמעשה נמצאים ברקע ההתרחשות כמעט כל האופרה. גם מבחינת זמן ההתרחשות הכול קורה בחג הפסחא - ומסקני בכתיבתו משתמש בריטואל החגיגות, בעיקר הדתי, של בני הכפר. אפילו משך האופרה מתאים לאורך התפילה ולזמן בו יכלו האירועים להתרחש במציאות. כך למשל, האינטרמצו המפורסם מגיע בשלב בו בני הכפר עדיין נמצאים בכנסייה ולמעשה ׳ממלא׳ את הזמן עד שתיגמר התפילה והם ייצאו ממנה. בנוסף, גם הדו־קרב לא מתרחש על הבמה, כפי שלא היה מתרחש בכיכר העיר. איננו שומעים או רואים שום עדות שלו עד שתגיע הידיעה, דרך צעקה של אחת מנשות הכפר, על מותו של טורידו. מסקני משלב באופרה מוזיקה עממית־מקומית בלי פילטרים מערביים דרך שלושה שירים שדמו לשירים העממיים הפופולריים של התקופה. הראשון, סיציליאנה, שיר מקומי, שמושר ע״י טורידו מיד עם פתיחת האופרה. השני הוא השיר ״הו פרח האירוס" שהגיע מאיזור טוסקנה. את השיר שרה לולה במטרה להקניט את סנטוצה. לולה למדה את השיר מטורידו, שבשירותו הצבאי שהה בחבל טוסקנה שם למד אותו. לשיר זה, הזר לסביבת הכפר, יש חשיבות דרמטית גדולה. השיר השלישי באופרה הוא שיר היין ששר טורידו עם חברי הכפר. גם הוא, בשונה משירי יין קודמים, מולחן בגוון המקומי. דרך שלושת השירים הללו, נוטע מסקני את האופרה בתוך המציאות העכשווית של הקהל. שינוי מוזיקלי משמעותי נוסף שעושה מסקני בא לידי ביטוי בקווים המלודיים שהוא כותב. מטרתם אינה הפגנת היכולות הטכניות של הזמרים, כפי שהיה מקובל באופרות עד כה, אלא אפיון הנפש והדגשת רגשות הדמויות באופן ישיר. גם קטעי המקהלה מולחנים באופי פשוט יחסית, שכן הם מייצגים את אנשי הכפר. אפילו הטקסט שלהם כתוב בשפה עממית יחסית. כמו כן, קוולריה רוסטיקנה היא לא חטיבה אחת מתמשכת כפי שיהיו אופרות הווריזמו אחריה, אלא יש בה מקטעים ועצירות בסוף קטעים מובחנים, לדוגמה מקהלת הפסחא הגדולה או האריה של סנטוצה, שבסופן נעצרת המוזיקה באופן מוחלט. מעבר לכך, מסקני אינו נוטש לגמרי את הכתיבה במבנים מסורתיים. בחלק מהמקרים הוא בוחר להשתמש בצורות ׳קלאסיות׳ סגורות. הדוגמאות הבולטות ביותר לכך הן האריה של סנטוצה, שהיא רומנסה במבנה של שלושה חלקים, והדואט המרכזי של סנטוצה וטורידו, אותו בונה מסקני כמעיין רונדו עם הפרעות, כאשר כל חזרה של הנושא הולכת ומתעצמת. כפי שהדמויות כלואות במוסכמות המכבידות של הכפר, הן כעת כלואות ברונדו המיושן המכביד עליהן. בחיבור של המאפיינים הללו ניתן לראות שמסקני אכן יצר זן חדש של אופרה והציב על הבמה יצירה אחרת, שונה מאלה שקדמו לה. קוולריה רוסטיקנה, גם אם איננה אופרת וריזמו ׳פר אקסלנס׳ על כל מאפייניה, היא בהחלט נקודת מפנה באופרה האיטלקית כולה. ערן מרגלית
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==