להב שני מנצח | מתיאס גרנה בריטון

המחזה פליאס ומליסנדה של המחזאי הבלגי מוריס מטרלינק מתאר משולש אהבה דרמטי ומסוכן בין בני הזוג גולו ואשתו מליסנדה, לבין אחיו למחצה של גולו – פליאס. בהתאם לצייטגייסט, המחזה של מטרלינק שם דגש על הקונפליקטים וסערות הנפש הפנימיות של הדמויות, ובכך הצליח לגלם את מהות הרומנטיקה. לא בכדי מלחינים רבים קיבלו השראה מהמחזה הזה, ובקונצרט הזה נשמע שתי פרשנויות מרתקות שלו: הסוויטה של המלחין הצרפתי גבריאל פורה, והפואמה הסימפונית של ארנולד שנברג. את המוזיקה לפליאס ומליסנד פורה כתב במקור עבור יצירת תיאטרון בריטית, ובהמשך אחד התלמידים שלו עיבד אותה לסוויטה תזמורתית. המוזיקה של פורה משקפת את הפואטיות של המחזה, ואת הרוח הטראגית העדינה ששורה עליו בתוך אסתטיקה מאופקת ואלגנטית. שנברג מעניק לנו פרשנות דרמטית יותר, עם הרכב תזמורתי ועשיר, ומלודיות היפר-רומנטיות יפהפיות שהיו אחד מסימני ההיכר של שנברג בתקופה המוקדמת שלו. בתוך מסגרת מסורתית של ארבעה פרקים, שנברג מותח את הגבולות ההרמוניים ופותח צוהר אל שינויים מרחיקי לכת שעתידים להתרחש בכתיבה שלו, ובמוזיקה בראשית המאה ה-20. שנברג הפתיע את הקהל בבכורה של הפואמה ב-1903, עם מוטיבים מוזיקליים מתוחכמים ותעוזה הרמונית, כשהוא חושף בעדינות את השפה המוסיקלית המיוחדת שלו. את הקהל של היום, הפואמה הזו תפתיע בקומוניקטיביות שלה, במצלול תזמורתי שופע ועשיר, במלודיות כובשות ובתיאור מוסיקלי צבעוני של סיפור אהבה מורכב ויפה. 

עוד בקונצרט, הזמר מתיאס גרנה יצטרף ללהב שני עם אחד ממחזורי השירים המיוחדים ביותר של מהלר, שירי ריקרט. מהלר העריץ את המשורר פרידריך ריקרט, ואחרי שהלחין בפעם הראשונה מחזור שירים שלו, הוא כתב לחברו המלחין אנטון וברן שלעולם לא יוכל להלחין טקסטים של אף אחד אחר. השירים של ריקרט הפכו למקור השראה כמעט בלעדי עבור מהלר, והם שימשו את הבסיס גם ב"שירי מות ילדים" הטראגיים והנוגעים ללב שכתב בעקבות האובדן של ילדיו. בזמן שמהלר עבד על שירי מות ילדים, הוא הלחין אסופה נוספת של שירים נפרדים של ריקרט, חמישה מהם קובצו יחד במחזור שנקרא "שירי ריקרט". הבריטון מתיאס גרנה נחשב לאחד הבריטונים המובילים בעולם, והוא יבצע את המחזור הנפלא הזה שיש בו כמה מהשירים היפים, האלגנטיים והאינטימיים ביותר שיצאו תחת ידו של מהלר.