מנפרד הונק מנצח
הילה בג'יו, סופרן
התוכנית
-
01
שולהוף
חמישה קטעים לרביעיית כלי קשת (עיבוד לתזמורת: מנפרד הונק ותומס אילה)
-
02
היידן
סימפוניה מס' 93
-
הפסקה -
03
יוהאן שטראוס הבן
פתיחה ואריות מתוך "העטלף"
-
04
יוהאן שטראוס הבן
ולס "קולות האביב"
-
05
יוהאן שטראוס הבן
פולקות
המנצח מנפרד הונק חוגג את אוסטריה מולדתו עם פסיפס מגוון ועשיר של יצירות סימפוניות, ווקאליות, ו׳׳אחריות של שלושה מלחינים נפלאים, שההיסטוריה לא בהכרח עשתה איתם חסד. הסימפוניסט הגאון יוזף היידן הביא את צורת הסימפוניה הקלאסית לשלמות, אבל המורשת המוזיקלית שלו ניצבת לנצח בצילו של בטהובן (שהיה תלמיד שלו והעריץ אותו). יוהן שטראוס, מלך האופרטות והוואלסים הווינאיים, כתב מוזיקה נפלאה, משמחת ומהנה, שעומדת תמיד כתשליל לפוסט רומנטיקה הרצינית של ריכרד שטראוס (ולא, אין ביניהם קשר משפחתי); וארווין שולהוף, המלחין היהודי היצירתי והפורה שהתגלה על ידי דבוז’ק, נרדף על ידי הנאצים שגדעו את הקריירה שלו כמלחין ופסנתרן, ומאז המוזיקה שלו נשכחה כמעט לגמרי.
היצירות שיבוצעו בקונצרט משקפות בבירור את טביעת האצבע הייחודית של כל אחד מהם: חמישה קטעים לרביעיית כלי קשת של שולהוף נכתבו בשנת 1923, וחוברו יחד לכדי סוויטה שקורצת למסורת הבארוק של סוויטת ריקודים, אבל הפעם משובצת בדיסוננסים, מקצבים זויתיים, והפתעות מלודיות שהיו אופייניים לשולהוף. את העיבוד לתזמורת הונק כתב בעצמו יחד עם תומס אילה. סימפוניה מס’ 93 של היידן שייכת ל״סימפוניות לונדון” שלו, שנכתבו אחרי שהשתחרר מעבודתו רבת השנים בחצר של הברון אסטרהזי. היידן חווה פרץ יצירתיות אדיר בעקבות החופש הפתאומי לכתוב מה שמתחשק לו, בלי להתחשב ברצונות ובתנאים של אסטרהזי, והסימפוניות האלה נחשבות לפסגת היצירה שלו, מבטאות את חוש ההומור, המקוריות והרגישות שהיידן הצליח לייצר בתוך מסגרת צורנית ברורה ומהודקת. ואי אפשר לסיים קונצרט אוסטרי בלי קצת יוהן שטראוס הבן והמוזיקה הממכרת שלו. חוץ מפולקות וואלסים, נקבל גם טעימה מהאופרטה “העטלף” עם הסופרן המבריקה הילה בג’יו. שלושה מלחינים שכתבו מוזיקה אחרת לגמרי בתקופות שונות, אבל משקפים היטב את הרוח המוזיקלית האוסטרית: כריזמטית, מלאת הומור, עם הרבה עדינות אריסטוקרטית ובמקביל תועפות של שמחת חיים.
חזרה לראש העמוד
