הפילהרמונית בג'ינס עם פרופ' רוני גמזו

בקונצרט הערב נבצע יצירה קאמרית יוצאת דופן – פתיחה על נושאים יהודיים של פרוקופייב, שמשלבת את השפה המודרניסטית של פרוקופייב עם מוטיבים ומנגינות יהודיות מסורתיות. פרוקופיב כתב את היצירה בשנת 1919 בניו- יורק, בהזמנת קבוצה של מוזיקאים יהודים שסיפקו לו מקבץ של מנגינות יהודיות עממיות. היצירה מגלמת שילוב בין חיות ריקודית ושנינות, לצד עומק רגשי, מלנכוליה ומסתורין. 

"כל נדרי" היא אחת היצירות הראשונות שמקס ברוך הלחין לאחר שמוּנה למנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של ליברפול. היצירה, שנכתבה ב־1880, הוזמנה מהמלחין על ידי הקהילה היהודית של העיר. ברוך, גרמני פרוטסטנטי, התעניין זה מכבר במוזיקת עם ממקורות שונים, ובתוך כך גם במוזיקה יהודית. "כל נדרי", לצ'לו ולתזמורת, היא למעשה "מאש אפ", חיבור, של שני חלקים, כל אחד מבוסס על מקור יהודי אחר. את המקורות הכיר ברוך כמה שנים לפני כתיבת היצירה, עת היה מוזיקאי עצמאי בברלין.

בחלקו השני של הקונצרט, הפסנתרנית האגדית מרתה ארגריץ' תבצע יחד עם החצוצרן הראשון של התזמורת, יגאל מלצר, את הקונצ'רטו לפסנתר וחצוצרה של שוסטקוביץ', אחת הפנינים יוצאות הדופן ברפרטואר. זה קונצ'רטו אקלקטי, קליל, כזה שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. שוסטקוביץ' כתב אותו ב- 1933, תקופה מאושרת של חייו בה הוא היה נשוי טרי, בשיא הפוריות האמנותית שלו ורגע לפני שסטאלין התחיל להטיל טרור אמנותי עליו ועל חבריו. בהתחלה שוסטקוביץ' רצה לכתוב קונצ'רטו לחצוצרה, אבל האתגר הטכני היה גדול מדי והוא החליט להוסיף פסנתר ולכתוב קונצ'רטו כפול לפסנתר וחצוצרה. בגלל ששוסטקוביץ' היה פסנתר בעצמו, מהר מאד הפסנתר קיבל את התפקיד העיקרי והחצוצרה נשארה לצידו בתפקיד סולני משני. רגע אחרי שכתב את האופרה המורכבת והגדולה  ליידי מקבת ממצנסק, שוסטקוביץ' משנה כיוון וכותב קונצ'רטו קצר ומפולפל, עם אופי סאטירי כמו שהוא אוהב, ופרוע במידה הנכונה. הקומפקטיות וההומור של הקונצ'רטו הזה הם כמו קריצה פרובוקטיבית לעבר הקונצ'רטי האפיים לפסנתר של צ'ייקובסקי ורחמנינוב.