אנדראה בטיסטוני מנצח על קוולריה רוסטיקנה

טורידו חוזר הביתה משירות צבאי לכפרו הקטן בסיציליה, ומגלה שלולה, הארוסה שלו, התחתנה בינתיים עם גבר אחר. כדי לנקום בה, טורידו מפתה את האקסית שלו סנטוצה, שעדיין אוהבת אותו. הוא מצליח לגרום ללולה לקנא והיא רצה לזרועותיו מאחורי גבו של בעלה החדש. סנטוצה מגלה על הרומן וחשה מנוצלת ופגועה. בהתקף קנאה חסר שליטה היא ממהרת לבעלה של לולה כדי לגלות לו על היחסים בין אשתו ובין טורידו. רגע אחרי שהיא חושפת את הרומן היא מתחרטת על כך, אבל זה כבר מאוחר מדי. אלפיו מזמין את טורידו לדו קרב, בזמן שהנשים מחכות בדאגה לתוצאות. הן שומעות צעקות ברחבי הכפר, ומגלות שטורידו נהרג. 

זה סיפור האופרה “קוולריה רוסטיקנה” של מסקני, ששינתה את חוקי המשחק בשנת 1890. זה אולי נשמע כמו עוד סיפור רגיל של אופרה איטלקית, אבל כשמסקני כתב אותה, האופרה הזו היתה הכל חוץ מרגילה. האופרה מבוססת על סיפור קצר של ג’ובאני ורגה, שהיה שייך לזרם ספרותי חדש שנקרא “וריזמו”, שהיה למעשה סוג של ריאליזם (המילה “וריזמו” מגיעה מהמילה האיטלקית “וריטה” – אמת). השאיפה שעמדה בבסיס של התנועה הספרותית החדשה, היתה שהאמנות תשקף את החיים כמות שהם, ותספר סיפורים אמיתיים. אמיל זולה, שהיה אחד הסופרים החשובים של התנועה בצרפת, תיאר את זה ככה: “העניין הוא כבר לא בהמצאת סיפורים מסובכים או מקרים דרמטיים יוצאי דופן שידהימו את הקורא; העניין הוא בתיעוד אירועים אנושיים. כל אדם מקרי הוא גיבור מעניין מספיק – אם נבחן אותו מקרוב, בוודאי נמצא אצלו דרמה אנושית העוסקת ברגשות ותשוקות”.  

הסיפור של קוולריה היה בדיוק הדבר החדש הזה, ויחד עם הטיפול המוזיקלי המיוחד של המלחין פייטרו מסקני, היא הדהימה את הקהל במקוריות ובתעוזה שלה, והוכתרה כאופרת הוריזמו הראשונה. הרעיונות היו קיימים אמנם כבר באופרות מוקדמות יותר, דוגמת לה טרוויאטה של ורדי שנכתבה חמישים שנה מוקדם יותר, או כרמן של ביזה. אבל מסקני לקח את הריאליזם צעד נוסף קדימה באופן הישיר והברוטלי בו הוא הציג את המחשבות, הרגשות והמעשים של הגיבורים שלו. מסקני עשה דבר חדש נוסף שתורם לתחושת האותנטיות הבלת מתפשרת, והוא הדגשת מקום ההתרחשות של האופרה על ידי שימוש במוטיבים מוזיקליים מקומיים כמו שירים סיציליאניים מוכרים וריקודים עממיים, לצד שילוב של מנהגים וקודים תרבותיים סיציליאניים מובהקים בליברית של האופרה. מעל הכל, מסקני כתב אופרה שנשמעת בנשימה אחת, בלי הפסקות ובלי חלוקה מלאכותית לנאמברים, שיא אחרי שיא אחרי שיא, עם אינטנסיביות ווקאלית, רגשית  ודרמטית שנדרשת מהזמרים המבצעים בכל רגע, ומשתקפת בחוויית האזנה סוחפת וסוחטת רגשית. ההצלחה של האופרה כבר בערב הבכורה הייתה חסרת תקדים, כאשר בתום האופרה הקהל נעמד על רגליו ומחא כפיים בהתלהבות עד לאחר כניסתו ה- 40 של מסקני לבמה.

Critical Edition by Andreas Gies