פבלו הראס-קסדו והפסנתרן שימון נרינג, זוכה תחרות רובינשטיין 2017

המנצח הספרדי פבלו הראס-קסדו חוזר לנצח על התזמורת, יחד עם הפסנתרן שימון נרינג, זוכה תחרות רובינשטיין 2017 בתכנית עשירה ומרתקת.

בתכנית הראשונה, הראס-קסדו ונרינג מביאים את סיפורם של גוסטב מהלר – איש סיפורי המסע התזמורתיים הענקים ופרדריק שופן, שמפיק פנינים מיצירות לכלי אחד בלבד. מה משותף לשני המלחינים?
שניהם גולים – מהלר אמר ”אני חסר בית כפול שלושה. איש בוהמיה החי באוסטריה, אוסטרי בין גרמנים ויהודי בכל העולם. שופן הפולני חי בפריז וחש כגולה מארצו וכגולה משפתו.
שניהם היו פרפקציוניסטים: מהלר אמר: ”כל יצירה שאינה מושלמת עד לפרט האחרון – תיעלם!” ושופן אמר ”כל קושי שדילגנו מעליו יהפוך לרוח שתטריד בעתיד את מנוחתך.”
מוצרט גם הוא משותף לשניים: על מהלר נאמר השמילה האחרונה שאמר בחייו הייתה ”מוצרט”. שופן ביקש: ”נגנו מוצרט לזכרי” וכך נעשה.
העיסוק במוות תפס מקום אצל שניהם. מה יש עוד לומר על מרש האבל של שופן שעדיין לא נאמר? מהלר היה כה עסוק במוות ובעולם הבא ביצירותיו. הוא אפילו שילב את פעימות ליבו הבלתי סדירות בפרק האחרון של הסימפוניה  התשיעית.

סולו החצוצרה שפותח את הסימפוניה החמישית של מהלר, שנכתבה בקיץ שבין 1901 ל-1902, מבשר את השינוי לטובה בחייו באותה התקופה, אישית ומקצועית.
באותן השנים ניהל וניצח מהלר על שתיים מהתזמורות החשובות בעולם – הפילהרמונית של וינה והאופרה הווינאית, ב-1902 עבר לגור בווילה החדשה שרכש לעצמו במערב וינה, ומעל לכל – הכיר (בנובמבר 1901) את אלמה שינדלר, מי שנהפכה רק כמה חודשים לאחר מכן לאשתו, וכבר שנה לאחר מכן, ציפו לבתם הבכורה. על רקע מאורעות אלה נכתבה החמישית, שנחשבת לסימפוניה ה”קלאסית” ביותר שלו, ואחת היצירות החשובות בספרות המוזיקה כיום.

פרדריק שופן מעניק לפסנתרן בקונצ‘רטו מס‘ 1 שלו נוכחות בולטת, יש מבקרים הקובלים על נוכחות יתר,  אבל אנחנו ונתעלם מן הקנטרנות ונלך עם שופן. הרואה בפרק השני ”נוף מרגיע, המואר באור ירח ומעלה זיכרונות אהובים” זיכרונות שאינם אלא מבוא להתפרצותו של מחול קרקוביאק פולני סוחף בהמשך היצירה.

מנואל דה-פאיה חיבר לבקשתו של סרגיי דיאגילב את ”הכובע המשולש” יצירת מחול שמציגה עלילת #MeToo   מובהקת: שופט גס רוח משוכנע שכח סמכותו והכובע המשולש שעל ראשו יהיו כלי עזר בדרכו לפתות נשים. אלא שהוא נתקל באשת הטוחן החכמה שמגייסת את כל בני הכפר והללו במהלך סדרה של ריקודים מעיפים את השופט חם המזג לנהר הקר. שם תצטנן להיטותו. דה פאיה משלב ביצירה מקצבים מקפיצי רגליים כולם במיטב המסורת הספרדית: הפַנדַאנגוֹ, הסֶגוּוידׅייׇה, הפארוּקָה והחוֺטָה.  כיף של מוזיקה ו… עם מנצח ספרדי. נפלא!

הרקדנית אידה רובינשטיין פנתה למוריס ראוול וביקשה יצירת מחול עבורה. באחד הימים עם חברים בסביבתו ניגן ראוול מנגינה באצבע אחת והעיר לנוכחים ”נראה שזו מנגינה עקשנית? לא?” אמר ופירש את תכניתו, ”אני אשמיע אותה פעם אחר פעם כשמספר הכלים ילך ויגדל מפעם לפעם, העוצמה תלך ותגבר והגוון ישתנה בהתאם לכלים המנגנים.” זה הבולרו! לימים כתב ראוול: ”בולרו – יצירה בת 17 דקות, על נושאים מנעימות עם ספרדיות-ערביות ולה תשתית תזמורתית פשוטה מתמשכת, קרשנדו הדרגתי וארוך מאוד.” מה שראוול לא ידע הוא, שה”בולרו” תהיה ליצירה המושמעת ביותר בעולם.