להב שני, המנהל המוזיקלי המיועד של הפילהרמונית מגיע לנצח בשני קונצרטים בלבד, בתל אביב ובחיפה.
תכנית הסדרה הנוכחית קושרת אותנו אסוציאטיבית אל התזמורת הפילהרמונית כשבמרכזה יצירתו החדשה של יוסף ברדנשווילי ”הכל הוא מראה”. ברדנשווילי כרך יחד טקסטים פיוטיים משירת שייקספיר ”קָץ בכל אלה, לבי צועק למות” ומירון איזקסון ”לולא נבראתי לא הייתם באים”; שיר עם גיאורגי: ”בכל כפר שתי דרכים, באמצע יבשה וסביבה ים”; ציטוט ממסכת כתובות ”מת מתוך השחוק סימן יפה לו, מתוך הבכי סימן רע לו”; ומספרי תפילה של כנסיית החופש המושלם היפנית ”הכל הוא מראה” ושל האמונה הזורואסטרית (שעם מאמיניה נמנה גם מאסטרו מהטה): ”ולוואי ששלום יכניע המחלוקת”. את היצירה מקדיש המלחין למאסטרו מהטה. את היצירה תשיר זמרת המצו-סופרן תאה דמורישווילי, שתביא איכויות של אזוצ‘נה לבכורה העולמית של ברדנשווילי.
את שלוש הסימפוניות האחרונות שלו (מס‘ 39, 40 ו-41) הלחין מוצרט בתוך שישה שבועות בלבד בקיץ 1788. הוא כתב יצירות ספורות בלבד בסולם מינורי, ויצירה זו משקפת הלך-רוח קודר וחסר מנוחה. לכאורה נשמעת היצירה ערבה לאוזן וקולחת בזרימה הבלתי פוסקת של נושאים נפלאים, אך בריכוז הרב של החומר המוזיקלי, בהַרְמוֹניוֹת הבלתי רגילות ובצרופים הרב-קוליים שבה מוּבָּעִים רגשות עזים. זוהי אחת מיצירותיו המעטות של מוצרט המגלות פַּן מפתיע ומדהים של המלחין מבחינת עוצמת ההבעה הרגשית ועוֹמקה, משום שבדרך כלל מצטיינות יצירותיו בעליזות, בפיוטיות ובאופטימיות שופעת.
מבקרים בני תקופתו שמעו בסימפוניה השנייה של ברהמס: ”תמונת נוף יפהפה לאורה הנשגב והמלנכולי של השקיעה…” אחרים שמעו בפרק השלישי את ההתכתבות שברהמס מנהל עם ה”פסטורלית” של בטהובן. כולם כאחד ואולי גם אנחנו משתאים נוכח המהירות שבה חיבר את היצירה. כאילו פקק שחסם את כוח הצירה לתזמורת עף מן הבקבוק ה”ברהמסי” עם כתיבת הסימפוניה הראשונה ושחרר תעצומות כוח, שליטה בצליל התזמורתי ויכולת ליצור רצף של רמזים מוסיקליים בין פרק אחד למשנהו. אצלנו כאן בפילהרמונית יש לתזמורת מקום של כבוד: השנייה של ברהמס היא הסימפוניה הראשונה שהתזמורת נגנה בקונצרט הראשון תחת שרביטו של ארתורו טוסקניני. כיף להיזכר.
חזרה לראש העמוד
