באיזה גיל התחלת לנגן?
בגיל ארבע התחלתי לנגן בצ׳לו אותו נטשתי כעבור כשנתיים. חזרתי אל המוזיקה בגיל 14 בנגינה על גיטרה, שעליה ניגנתי בעיקר כמו גיטרה בס עד שהיתה לי גיטרה בס אמיתית. קונטרבס התחלתי לנגן בגיל 16.

באיזה גיל הבנת שאת/ה רוצה להמשיך בקריירה מוזיקלית?
ממש מההתחלה הרגשתי את החיבור העמוק למוסיקה וידעתי שזה הדבר העיקרי שאתמסר אליו בהמשך חיי.

ספר/י על רגע בלתי נשכח עם הפילהרמונית
רגע בלתי נשכח מבחינתי הוא הקונצרט האחרון שניגנו בברצלונה בסיור הפסטיבלים האחרון עם זובין. זה היה סיור שהמילה אינטנסיבי תעשה עמו חסד ותתאר אותו כרגוע ושלו. זובין בגילו המופלג התמודד עם האתגר בצורה מפליאה. אומנם ניצח בישיבה אבל היה בשיאו. בברצלונה ניגנו מאהלר שלישית, יצירה אדירה בגודלה ובשיאים המוזיקליים שלה וגם בהרכב התזמורת הענק עם שתי מקהלות וסולנית. מהצליל הראשון זה הרגיש לי כמו ביצוע פרידה מזובין, שתמיד מביא אנרגיות ייחודיות עם איכויות אדירות לקונצרטים בכלל, ובמיוחד כשהיצירות מאסיביות כמו מאהלר שלישית. בשיאו של הפרק האחרון, ממש ברגע השיא שלו, לאחר כשעה רצופה של מוזיקה שהובילה אליו, זובין לפתע נעמד על רגליו וניצח מאותה נקודה ועד לסוף היצירה בעמידה, משחזר משהו שכבר חשבנו שחלף. זה היה רגע מצמרר ומופלא.

מה את/ה אוהב/ת לעשות מחוץ לבמה?
מחוץ לבמה (וגם עליה) אני מאוד אוהב את בתי ליה ואת אשתי הנפלאה ניצן. אני מאוד אוהב לנגן בבית ולהעמיק בכל מיני נושאים טכניים ותאורטיים בנגינה ובנוסף להתנסות עם רפרטואר חדש. אני נהנה לשחק בפלייסטישן ולצפות בסדרות כדי להתנתק מהמוזיקה ומהיומיום. אני אוהב מאוד לאפות לחמים ומאפים תימניים ומשתפר בזאת, כפי שיעידו ברי המזל שטעמו!

מהי משמעות הפילהרמונית עבורך/מדוע רצית להשתייך לפילהרמונית?
הפילהרמונית היא המון דברים עבורי. מצד אחד חברי הקרובים ביותר הם נגנים בתזמורת וגם אלו שאינם חברים קרובים הם על תקן משפחה מורחבת שכזו, ומן הצד השני זה מקום עבודה על כל מה שמשתמע מכך (אומנם ייחודי ושונה מעבודות רבות אבל בכל זאת…). המוזיקה והנגינה בתזמורת הן עולם כה משמעותי עבורי, ולעיתים ההרגשה היא כמו משהו קדוש שאני ניגש אליו ביראה גדולה וההתמסרות וההקרבה שלי בעבור זה הן כמעט ללא גבול. הכל כדי שאצליח לנגן אתה מוזיקה כמו שבאמת מגיע לה להתנגן ובדיוק כמו שאני שואף שיצא. וכשזה יוצא (וגם כשלא), אין דבר כיף וממלא יותר מלחלוק את זה עם החברים הטובים שלי בתזמורת ולנתח יחד את החוויות והתחושות של כל אחד מאיתנו, ממיקומו השונה על הבמה, על בירה של אחרי קונצרט.

האם רכשת מיומנויות חדשות במהלך מגפת הקורונה?
כל הקטע של האפיה, לחמי מחמצת, ג׳חנונים, קובנה ושלל מאפים, זהו תחביב חדש שרכשתי בתקופת הקורונה.

כיצד נוכל לשמור על מוזיקה קלאסית והופעות חיות רלוונטיות בעידן הדיגיטלי?
אני מאמין שיש ערך מאוד גדול למוזיקה מוקלטת וחוויתי רגעים בלתי נשכחים בהאזנה לה. גם כזו שכבר הכרתי וקיבלה זווית נוספת וגם כזו שלא שמעתי מעולם. אבל לשקט באולם הקונצרטים אין תחליף בהקלטה. השקט בקונצרט מול קהל הוא הדבר הכי קסום וחסר תחליף. שקט שיוצרים אלפי אנשים שחולקים חלל אחד, ומנסים לא להכתים אותו בשום רחש פרט למוזיקה שנוצרת. את המתח הזה, בין השקט, שלתוכו ואולי אף מתוכו, נוצרת המוזיקה, אותו מתח שבין הסטטיות והשקט של האנשים הרבים הישובים באולם, ושיכלו בין רגע ליצור המולה, הוא בעיני סיטואציה שאין לה תחליף; והיא מאפשרת חוויה עמוקה שגורמת למאזין להישאב לתוך הצליל החי ולזמן לנוע במימד אחר שהמוזיקה מכתיבה.