תחומי העניין הרבגוניים שלו משתרעים מביצועים של נכסי צאן הברזל של הרפרטואר לכינור ועד הקלטתן של יצירות שהוזמנו במיוחד, בהן הקונצ’רטו לכינור מאת ניקולס מו, הקלטה שזיכתה אותו בפרס גראמי. הוא גם ניגן ביצועי בכורה של יצירות מאת ג’ון קוריליאנו, אדגר מאייר, ג’יי גרינברג ובהזד רנג’ברן וממשיך לחקור את גבולות הרפרטואר והכלי. הוא דוגל בדרכים חדשניות להעמקת ההשפעה החברתית והתרבותית של מוזיקה קלאסית ומשתף פעולה עם אמנים ואירגונים שונים מתחומים רבים ומגוונים. בין היתר הופיע עם רנה פלמינג, צ’יק קוריאה, רג’ינה ספקטור, וינטון מרסליס, כריס בוטי, אנושקה שנקר, פרנקי מורנו, ג’וש גרובן וסטינג, כשהוא שם דגש על מוזיקה כגורם מכריע בשיח הבין-תרבותי. הוא חובב נלהב של מוזיקה לסרטים והיה הסולן בפסקולים רבים, בהם “הכינור האדום” (1998), “גברות בלוונדר” (2004) ו”התנגדות” (2008). ג’ושוע בל הקליט למעלה מ-40 אלבומים, שזיכוהו בפרסי גראמי, מרקורי, גרמופון ואקו קלאסיק. הוא מחזיק בדעה כי המוזיקה היא אמצעי חינוכי חיוני ופועל במסירות למען מטרות חינוכיות, במיוחד עבור הקרן “חינוך באמצעות מוזיקה” ו”תפנית אמנויות”, המספקות כלי נגינה ולימודי אמנויות לילדים שידם אינה משגת לחוות מוזיקה קלאסית. הוא ממשיך לטפח כישרונות צעירים כדור העתיד של שגרירי המוזיקה הקאלסית ומכהן כמרצה בכיר בבית הספר למוזיקה ע”ש ג’ייקובס באוניברסיטת אינדיאנה, שם למד בעצמו. הוא נולד בבלומינגטון, החל לנגן בכינור בהיותו בן ארבע ובגיל 12 החל ללמוד אצל ג’וזף גינגולד. הופעת הבכורה שלו כסולן התקיימה בהיותו בן 14, עם תזמורת פילדלפיה תחת שרביטו של ריקרדו מוּטי, ובגיל 17 הופיע לראשונה בקרנגי הול עם תזמורת סנט לואיס. בגיל 18 חתם על חוזה ההקלטות הראשון שלו וזכה במענק קריירה ע”ש אייברי פישר. בשנים הבאות זכה בתואר נגן השנה מטעם המגזין מיוזיקל אמריקה (2010), בתואר מנהיג עולמי צעיר מטעם הפורום  הכלכלי העולמי (2007), היה מועמד לחמישה פרסי גראמי וזכה בפרס אייברי פישר (2007). כמו כן זכה בבפרס האמנויות מטעם מושל אינדיאנה (2003) ובפרס הבוגר המצטיין של בית הספר למוזיקה ע”ש ג’ייקובס (1991). ב-2000 זכה בתואר “אגדה חיה של אינדיאנה” ונבחר כאחד מ-50 האנשים היפים של פיפל מגזין. ג’ושוע בל ניגן בפני שלושה מנשיאי ארה”ב, לרבות ברק אובמה, והיה חבר במשלחת התרבותית הראשונה לקובה מטעם הועדה לאמנויות ומדעי הרוח של הנשיא אובמה. הוא מנגן בכינור מבית היוצר של סטרדיבריוס, שנבנה ב-1713 והיה שייך לברוניסלב הוברמן, ומשתמש בקשת צרפתית משלהי המאה ה-18 מבית היוצר של פרנסואה טוּרט.