באיזה גיל התחלת לנגן?
התחלתי לנגן בצ’לו בגיל 6, בעצם… בהתחלה זה היה רק מטאטא ומקל עד שמצאנו צ’לו קטן. לפניכן ניגנתי בפסנתר. אמי ניגנה לאחי ולי כל לילה לפני השינה, אז היא נתנה לי גם לנגן קצת.

באיזה גיל הבנת שאת/ה רוצה להמשיך בקריירה מוזיקלית?
כשהייתי בן 13 הצטרפתי לתזמורת הנוער הלאומית של ארגנטינה. בגיל 14 התחלתי את לימודיי באוניברסיטה (כימיה). אבי חשב שמוסיקה זה “תחביב” נפלא, אבל “קריירה אמיתית” צריכה להיות עם “מקצוע אמיתי” (מחשבה יהודית, לא כך?). לכן, סיימתי את לימודיי באוניברסיטה תוך כדי נגינה ולמידה בקונסרבטוריון. בסביבות גיל 15 כבר ידעתי שארצה להיות מוזיקאי מקצועי. אבי שמח מאוד, אבל אמי…..

ספר/י על רגע בלתי נשכח עם הפילהרמונית
רגע שלא אשכח היה בזמן סיור למוסקבה בשנת 1990 (אחרי הפרסטרויקה). הלכתי לאורך התור הבלתי נגמר של אנשים שחיכו להיכנס לאולם (רובם יהודים), רגע שלא אשכח היה בזמן סיור למוסקבה בשנת 1990 (אחרי הפרסטרויקה). הלכתי לאורך התור הבלתי נגמר של אנשים שחיכו להיכנס לאולם (רובם יהודים), אשר שאלו אותנו הנגנים אם שמענו או שמכירים את קרוביהם בישראל… איתנו… מדהים… הקהל עמד על רגליו במשך כל כך הרבה זמן… “התקוה” קןמצרט מדהים ובלתי נשכל

מה את/ה אוהב/ת לעשות מחוץ לבמה?
אני חסיד נלהב של תעופה! אני בונה העתקים מדוייקים של מודלים של מטוסים (באיכות של מוזיאון), העשויים ממקלות וטישיו מעץ בלזה מסורתי, הפועלים בעזרת גומיה, מה שנקרא טיסני מנוע-גומי חופשיים.
בנוסף אני חובב טבע ואסטרונומיה.

איזה סוג מוזיקה נמצא ברשימת ההאזנה שלך?
לא הייתי שורד בלעדי מוסיקה קלאסית. בנוסף לכך אני אוהב להקשיב למוסיקת ג’אז, תזמורות ביג-בנד של שנות הארבעים/חמישים, סטפן גרפלי/ג’אנגו ריינהארדט, האחיות אנדרוז, גלן מילר, בני גודמן, אוסקר פטרסון, וואו! יצירות סולו לגיטרה קלאסית! לובט הוא האהוב עלי.

מהי משמעות הפילהרמונית עבורך/מדוע רצית להשתייך לפילהרמונית?
לפני הצטרפותי לתזמורת, לא הייתי מודע לכמה שהתזמורת תשפיע על חיי. בזמנו חייתי בארה”ב וכבר ניגנתי במספר תזמורות מקצועיות, וכמעין סוג של הימור, עליתי למטוס ארצה ובאתי להיבחן. להפתעתי היו ארבעה צ’לנים על אותה הטיסה, אך ההפתעה הגדולה יותר הייתה שהתקבלתי!
לאחר כמה חודשים הבנתי את משמעות הדבר בזמן סיור באוסטרליה. נתבקשתי להגיע לשיחה עם מי שהיה אז ראש הועד, דניאל בנימיני האגדי. אני זוכר שפחדתי פחד מוות מהשיחה הזו (בנימיני היה ידוע בתור אחד עם אישיות מרשימה), אך בדיעבד זו הייתה שיחה שלא אשכח לעולם. בנימיני שהיה אכפתי כמו דמות אב, הסביר לי שלהיות חבר בתזמורת הפילהרמונית זה לא קשור רק למוסיקה, אך גם לכך שצריך להיות גאה במדינה שלנו ולהראות לעולם כולו מאין באנו. צריך להיות שגריר של ישראל, לשאוף למצויינות, ולהיות אכפתי ולדאוג לתזמורת. הייתי צעיר אז בנימיני אמר “זה הזמן שלך להרים את הדגל איפה שהשארנו לך אותו, ורוץ איתו קדימה”.

האם רכשת מיומנויות חדשות במהלך מגפת הקורונה?
אני מקרה אבוד בכל מה שקשור במחשבים, אינטרנט, טלפונים, מדיה, רשתות חברתיות, פייסטיים, פייסבוק… אההה!! זום!!!@$%# האמת היא שלהפתעתי התקדמתי קצת בדברים הללו בזכות העובדה שלא הייתה לי ברירה. זוהי הייתה הדרך היחידה עבורי לתקשר עם משפחתי בימים אלה. אני קורא לזה – נס קורונה…
עם כל כך הרבה “זמן פנוי” אני מתאמן הרבה בצ’לו, ולומד רפרטואר חדש שמעולם לא דמיינתי שאלמד. בניית הטיסנים שלי מרגיעה את מצב רוחי, מעין סוג של טיפול, ובאותה הזדמנות גם נוצרים טיסנים יפים מאוד. אני קורא המון, בעיקר על טבע ומדע. בזמן המגיפה התחלתי מסורת חדשה של הליכות בכל ערב. אני “מגלה” את תל אביב בדרך הטובה ביותר, ברגל!

כיצד נוכל לשמור על מוזיקה קלאסית והופעות חיות רלוונטיות בעידן הדיגיטלי?
אני גדלתי בתקופה אחרת, תקופה שלא הייתה דיגיטלית כמו חיינו היום. אני בהחלט מודע ליתרונות של העולם הדיגיטלי, במיוחד בכל הקשור להפצה המונית של תוכן, אבל בעיניי אין תחליף לקונצרט חיי עם אנשים באולם קונצרטים. אני חש שבקונצרטים דיגיטליים ישנו חסך בתחושת ה”אחווה” הקיימת בקונצרט חיי, יתרה מכך, הם גורמים לתחושת ריחוק וניכור של המאזינים. 5,000 חברים בפייסבוק… זה כל כך מגוחך בעיניי. לדעתי, אם יש חבר אחד או שניים אבל חבר אמת, מה כבר עוד אפשר לבקש?

משהו נוסף על עצמך שתרצה/תרצי לחלוק עמנו?
אני אופטימי בכל הקשור לתוצאה שתהיה לאסון הקורונה. האנושות הראתה לנו כבר בעבר, פעם אחר פעם, כמה היא עמידה. אני מקווה שנוכל ללמוד משהו מזה ולהמשיך קדימה לעבר עתיד טוב יותר, שיאפשר לדור הבא להינות מהחיים כמו שאנחנו נהנינו, ואפילו יותר.