הפילהרמונית בג'ינס עם ליאור אשכנזי

סימפוניה מס' 64 "זמנים משתנים" מאת יוזף היידן מדגימה את כישרונו הייחודי להפתיע את המאזינים. היצירה, שנכתבה בין 1773 ל-1775, קיבלה את שמה מהמלחין עצמו, כנראה כמחווה למכתם לטיני של ג'ון אוון: "הזמנים משתנים, ואיתם אנחנו", או אולי בהשראת "המלט" של שייקספיר. לאורך ארבעת פרקיה, היידן משחק עם ציפיות הקהל ויוצר מסע מוזיקלי מרתק שלעתים מזכיר פתיחה לאופרה דרמטית. כמו רבות מיצירותיו, גם סימפוניה זו מדגימה את יכולתו המופלאה לשלב מסורת עם חדשנות ולהעניק למאזינים חוויה עשירה ובלתי צפויה שלא תותיר איש אדיש.

מוצרט סימפוניה 41 "יופיטר"

שלוש הסימפוניות האחרונות של מוצרט, ביניהן סימפוניית יופיטר, הן תעלומה: הן היחידות מבין כל הסימפוניות של מוצרט שלא נכתבו בהזמנה של פטרון או תזמורת. מוצרט חיפש עבודה כל חיי, וכל הסימפוניות שכתב נולדו בעקבות הזמנת עבודה כזו או אחרת. סימפוניית יופיטר היא לא רק האחרונה שכתב, אלא גם הארוכה והמורכבת ביותר. אז מה גרם לו לכתוב אותה? אין שום עדות להזמנה כזו או אחרת, מה שהוביל להשערה שאולי מוצרט כתב אותה פשוט כדי לבטא את עצמו דרך המוזיקה?! זה אולי לא נשמע לנו מוזר, אבל אז זה היה עדין בלתי מתקבל על הדעת. אם זה נכון, אזי שמוצרט חזה כאן את המהפכה הגדולה שעתידה היתה להתרחש במוזיקה בעזרתו של בטהובן.
הסימפוניה הזו מסמנת אולי יותר מכל יצירה אחרת את היצירתיות המתפרצת של מוצרט בשנים שלפני מותו. החופש הרעיוני, התפרצות הרגש, והחידושים שמוצרט הכניס בה הופכים אותה לסימפוניה עם מעוף חסר תקדים.
מוצרט עצמו לא נתן לסימפוניה את השם "יופיטר", והיא ככל הנראה זכתה לכינוי הזה בגלל האנרגיה המתפרצת שלה, העוצמות והעושר הסימפוני שהיא ניחנת בהם שהיו יוצאי דופן לרפרטואר הסימפוני הקלאסי, וגם האורך שלה. מי שככל הנראה העניק לה את הכינוי היה המנצח והפטרון האנגלי יוהן פטר סלומון, שהדפיס את הכינוי בתוכניה של קונצרט בו ביצעו אותה, בשנת 1821.