אחרי תקופה של הלם ופחד, שבמהלכה ביטלנו את הפעילות שלנו, החלו לעלות שאלות; איך ממשיכים מכאן? האם ראוי לחזור לנגן כל עוד המלחמה לא הסתיימה? לא הייתה לנו תשובה חד משמעית. אבל ככל שהזמן עבר התחזקה התהייה אולי חזרה לנגינה היא חשובה במיוחד בתקופה זו? הקהל הנאמן שלנו השיב באופן חד וברור; האולמות התמלאו במהרה, והיה ברור שהקהל צמא לבריחה משותפת (גם אם רגעית) אל עולם של נורמליות ויופי. המציאות לא עזבה אותנו לרגע, להפך. המוזיקה והיצירה קיבלו משמעות חדשה בצל המציאות העצובה והכואבת. האמנים הבינלאומיים שמגיעים לנגן ולנצח, עושים זאת מתוך נאמנות וידידות עמוקה, לצד תחושת שליחות אמיתית. אי אפשר שלא להתרגש משותפות הגורל וההזדהות האותנטית שקורנת מכל צליל שיוצא תחת ידיהם, ומהמילים שמלוות את הצלילים מעל הבמה ומאחורי הקלעים.
הקלישאה העתיקה על כוחה המרפא של המוזיקה הוכיחה את עצמה שוב, וביתר שאת.

בעודנו מפרסמים את העונה הבאה שלנו, המלחמה טרם הסתיימה. קשה לדעת מתי, אם בכלל, נוכל לחזור ליהנות ממוזיקה באותה נינוחות שאפיינה את החיים שלפני. אבל עכשיו כבר ברור לנו שאי אפשר בלעדיה. את פתיחת העונה הבאה נקדיש לאירועי השבעה באוקטובר: להב שני יפתח את העונה עם הסימפוניה ״הטראגית״ של מהלר, ונמשיך עם ביצוע מיוחד ל”תמונות בתערוכה” של מוסורגסקי, יצירה מונומנטלית שמנציחה את האמן ויקטור הרטמן על ידי תיאור מוזיקלי של עשרה ציורים שלו, ובמקביל מזקקת את החוויה הרגשית של הצופה. גם אנחנו נבצע את “תמונות בתערוכה” כדרך להנציח ולהרגיש: יחד עם גלריה נסימה-לנדאו, הזמנו עשרה אמנים ישראלים ליצור עבודות מקוריות בהשראת אירועי השבת השחורה. הציורים החדשים יוקרנו על מסכי לד מיוחדים במהלך הביצוע של היצירה, ויוצגו בתערוכה מיוחדת בהיכל התרבות שתהיה פתוחה לקהל הרחב.

העונה שלנו, כפי שתוכלו לראות בתוכנית, משובצת מנצחים וסולנים מצמרת הסצנה הסימפונית העולמית, שיבצעו עם התזמורת מגוון ענק ומלהיב של מוזיקה, שכמו תמיד תייצג תקופות שונות ומגוון רחב של מלחינים וסגנונות.
אנחנו מייחלים לכך שכולנו נזכה לראות את השבויים חוזרים אלינו, שנזכה לרגיעה בכל החזיתות ושהאורחים שלנו, יחד עמנו חברי התזמורת, יקיימו את העונה הבאה כחלק מתהליך של הבראה וצמיחה מחודשת, התאחדות סביב המוזיקה, שתיתן לכולנו השראה, נחמה ותקווה.